מהם גלי מוח ולמה חשוב להכיר אותם?

את המידע מהעולם החיצוני אנחנו קולטים דרך חמשת החושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומגע.

לכל אחד מהחושים מחוברת מערכת חיווט מורכבת ועדינה: מערכת העצבים. היא מעבירה את המידע שהחושים קולטים אל המוח, באותות חשמליים.

המוח עצמו בנוי מרשת של תאי עצב, נוירונים, שמתקשרים זה עם זה באותות חשמליים וכימיים, בתדר ובעוצמה מסוימים. היום אפשר למדוד את הפעילות הזאת בעזרת EEG: מכשיר שמחבר אלקטרודות לראש הנבדק מצד אחד, ולמחשב מצד שני. הגרף שמתקבל במחשב נקרא גלי מוח, או תנודות עצביות.

את הגלים מתארים לפי התדר שלהם: כמה פעמים בשנייה האות עולה ויורד. היחידה היא הרץ (Hz), כך שגל של 10 Hz חוזר על עצמו עשר פעמים בשנייה.

גלי המוח מתחלקים לחמש קבוצות עיקריות:

דלתא (0.5–4 Hz)

הגלים האיטיים ביותר. זה המצב של שינה עמוקה, בלי מחשבות ובלי חלומות. המודעות לעולם שבחוץ כבויה, והגוף מנצל את השקט כדי לנוח ולהתחדש. במסע צלילים יש מי שגולש עד לשם ונרדם, וזה בסדר גמור: לפעמים זה בדיוק מה שהגוף ביקש.

תטא (4–8 Hz)

המצב שבין ערות לשינה. הגוף כבד וכמעט ישן, אבל משהו בנו עדיין ער ומתבונן. המחשבות מפסיקות להיות מילים והופכות לתמונות, כמו חלום שרואים בעיניים פקוחות למחצה. תטא מקושרת לדמיון, לאינטואיציה ולזיכרונות שצפים מעצמם. במסע צלילים זה הרגע שבו אנשים מספרים שעלה בהם רעיון, זיכרון ישן או תובנה שלא חיפשו.

אלפא (8–13 Hz)

ערנות רגועה. מספיק לעצום עיניים ולקחת כמה נשימות כדי שהיא תתחזק. תשומת הלב עוזבת את העולם שבחוץ ופונה פנימה, הרעש בראש יורד, והזמן מתחיל להתנהג אחרת. זה המצב של מקלחת חמה או של הליכה בטבע. במסע צלילים אלפא היא התחנה הראשונה: הרגע שבו הגוף מבין שאפשר להרפות.

בטא (13–50 Hz)

הקצב של היום-יום. תשומת הלב בחוץ: שיחות, מסכים, החלטות, משימות. בטא היא מה שמאפשר לנו להתרכז, ללמוד ולפתור בעיות, ואנחנו צריכים אותה. אבל כשהיא גבוהה מדי לאורך זמן, היא מרגישה כמו לחץ, חרדה, דריכות ומחשבות שלא מפסיקות לרוץ. רובנו מבלים בה את רוב שעות הערות, ולפעמים שוכחים שיש עוד מצבים. במסע הצלילים זה בדרך כלל המצב שאיתו המשתתפים מגיעים לסשן.

גמא (50–80 Hz)

הגלים המהירים ביותר. גמא מקושרת לרגעים שבהם הכול מתחבר: ריכוז שיא, הבנה פתאומית, אקסטזה, הארה, תחושה של בהירות ונוכחות מלאה. אצל מתרגלי מדיטציה ותיקים נמדדה פעילות גמא חזקה במיוחד. במהלך מסע הצלילים יכולות להגיע תחושות כמו: עונג, אהבה, חמלה עמוקה ושמחה, ואלו מתקשרות לגלי הגמא.

רובנו חיים את רוב היום בבטא: ממהרים, מגיבים, מחליפים משימות. זה מצב מצוין לעשייה, אבל הוא לא נועד להיות המצב היחיד. כשלא יורדים ממנו, הגוף לא מקבל את האות שאפשר לנוח.

אלפא ותטא הם כמו שני שערים. אלפא היא השער הראשון, המעבר מהעולם שבחוץ לעולם שבפנים. הוא נפתח בקלות: עיניים עצומות, כמה נשימות איטיות, רגע בלי מסך. תטא היא השער העמוק יותר, המקום שבו הדמיון, היצירתיות והתובנות מקבלים מקום. אליו קשה יותר להגיע לבד, כי בדרך כלל נרדמים בדרך.

כאן הצליל נכנס לתמונה. צליל רציף וקצב קבוע נותנים למוח משהו להישען עליו, וכך אפשר לרדת לאט, שער אחרי שער, ולהישאר שם ערים.

ההיכרות עם גלי המוח נותנת לנו מפה. כשאנחנו יודעים לזהות באיזה מצב אנחנו, קל יותר לבחור מתי להישאר בו ומתי להחליף. וזה נכון באמצע יום עמוס בדיוק כמו במסע צלילים.